רק האויר בחוץ שגיא
__
הקדמה
מירי בן שמחון נולדה בצרפת בשנת 1953, בעת שמשפחתה שהתה במחנה מעבר בדרכה מפז שבמרוקו לישראל. היא גדלה בשכונת קטמון א' בירושלים, למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחר כך עברה ללמוד משחק בבית צבי. בהיותה בת 25 החלה לכתוב שירים ולפרסם במוספי ספרות בעיתונים שונים ב־24 ביוני 1995 נהרגה בתאונת דרכים התאבדותית. ספר שיריה הראשון של בן שמחון, מעוניינת לא מעוניינת, ראה אור בשנת 1983, ספר השירים השני, שיבולת דקה בכד חרס עתיק, פורסם ב־1985 וב־1990 יצא לאור ספר שיריה השלישי — צמא. הספר
אקזיסטנציאליזם חרד פורסם לאחר מותה, ב־1998.
לצערי, לא התוודעתי לשירתה הנועזת והסוערת של בן שמחון בלימודי הספרות בתיכון אלא רק שנים לאחר מכן, אולם מן הרגע בו התחלתי לקרוא בשיריה לא פסקתי מלעסוק בהם ובחידת חייה. בשנת 2002 התחלתי לערוך את כתב העת הכיוון מזרח, ובפתח הדבר בגיליון הראשון בעריכתי, גיליון מספר 6, כתבתי כך:
יש לבדוק נרטיב אלטרנטיבי לסיפור העבר, להציע קאנון תרבותי. הכיוון מזרח מצטרף לעושים במלאכה, ובכל גיליון יופיעו יוצרים מזרחים שהם בבחינת "קלאסיקה מזרחית". זהו קוטב בניית הגנאולוגיה, היוצא כנגד תהליכי 'שכפול השִכחה'. בגיליון הזה בחרנו בשני שירים של מירי בן שמחון, משוררת מצוינת שזכתה להוציא ארבעה ספרי שירה בטרם נהרגה בתאונת דרכים ב־1995, והקדשנו מקום ליצירתו של מרדכי טביב.
רק עתה, 15 שנים מאוחר יותר, אני חשה כי ספר זה פורע את החוב שהובטח אי־אז.
כאשר מסר לידי אחיה של מירי בן שמחון, ידידיה, את כל השירים והרשימות מעיזבונה — אוצר בלום של פואטיקה שלא איבדה דבר מרעננותה — התרגשתי לאחוז בידיי את הדפים המצהיבים (כולל שירים שנכתבו על מפיות נייר של קפה "עטרה" וקפה "סיני" הירושלמים של אז), לראות לראשונה את כתב ידה (הבלתי קריא בעליל) ולצפות
בתצלומים שלה.
במשך ימים רבים ושעות אינספור עמלנו רינה ברגר (רנה אדרי), ידידיה בן שמחון, אחיה של מירי, ואנוכי על פענוח כתבי היד והתקנתם לדפוס באורח נבואי ממש, נדמה כי מירי בן שמחון חזתה את היגיעה הרבה שנתייגע בפענוח כתב ידה הלא־קריא. כך מצאנו את עצמנו לפתע שלושתנו יחד קוראים את השיר "ניסיונות לכתוב הם לא עניין של מה
בכך":
השיר מעיד על החשיבות הרבה שייחסה בן שמחון לכתיבת שירה, עד כדי הפיכתה לעיקר העיקרים בחייה הסוערים (במסה החותמת את הספר אני מתעכבת על נקודה זו בדיוק). בייחוד בש לכך נלווית לשיכחת הפואטיקה שלה תחושה צורבת של החמצה, שספר זה מבקש לתקנה.
החשיפה האינטנסיבית, בבת אחת, לשירים גנוזים רבים, לטיוטות שונות, להגיגים ולמכלול עולמה הפנימי של בן שמחון פערו בפני את אחורי הקלעים של חייה האישיים והפואטיים, והבמה השירית כמו הוצפה באור אדירים. במסגרת ספר זה בחרנו לייצג את המכלול השירי המצוי בעיזבונה, אולם ארכיון גדול המורכב מכתביה השונים, מטיוטות, ממכתבים אישיים ומשירים נוספים עודנו מהווה מאגר עבור חוקרים עתידיים של שירתה, שכולי תקווה כי מספרם ילך ויגדל.
לקריאת אחרית הדבר מאת קציעה עלון, לחצו כאן.
